מלחמה!

כל שנה אני מנהל מלחמה עקובת זעה נגד הקיץ.יש לקרב המתחולל בנינו כל הסממנים של סרט פעולה סוג ג', ברור מההתחלה מי הטוב(אני) מי הרע (הקיץ) . הקרב מתחיל במספר מלחמות "קטנות".

נגד היתושים,ניצחון מהיר שלי בעזרת לוחמה כימית, לאחר מכן באים הזבובים,כאן כבר יש צורך לגייס עזרה מבחוץ,שלא תמיד מגיעה! אבל המערכה מתפתחת בהתאם לתסריט. הבריכה נפתחת בטמפרטורות שגורמות לפינגווינים ללבוש סוודר.ויש צורך להגן על דור ההמשך מפני הרעים שרוצים לחטוף אותם.רק לקראת אמצע אוגוסט מתנקזת המלחמה כולה לדו קרב בצוהרי היום.קרב לחיים ולמוות,אחד על אחד ביני ובין הקיץ.

כמו באותם סרטים זולים,ניתן לרגע לצופה התמים לחשוב שהרע יגבר על הטוב. רק למראית עין. בסוף הרע עושה טעות ונופל על איזה יתד משוננת, או גורם לעצמו נזק שאותו הטוב ממהר לנצל ולסיים את הסיפור בניצחון מוחץ ורווי דם.

השנה בחרתי לנקוט בצעד לא שגרתי מבחינתי. פשוט ברחתי לשבועיים. השארתי את הקיץ לכלות את כוחו על אנשים אחרים. חזרתי רענן מאירופה רק כדי למצוא את האויב מנצל את יומו האחרון,לפני שיושפל בהפסד צורב לסתיו המתקרב.

אבל המשימה היא ,בכל זאת,לכתוב סיפורי סוסים. אם לא אצליח לעמוד בה הרי שהקיץ ניצח אותי,לזה אני לא מוכן. אני אשב לי בחדר הממוזג. האויב נוהם בחוץ את ימיו האחרונים ואני אספר לכם הפעם על איש בשם טוני בנקס (וגם על אחרים) שבהזדמנויות שונות נפגש עם רכיבה על סוסים.

טוני בנקס הוא אנגלי. במפגשיו עם הסוסים ובעיקר עם רמה, הוא היה רוב הזמן

"הפצוע האנגלי". טוני נהג להופיע בקיבוץ לפני כל מלחמה. כך הוא הופיע לראשונה קצת לפני מלחמת ששת הימים. טוני עבד רוב ימיו ברפת ולילותיו ברפתניות. אבל היותו צעיר וחסון, כפי שהינו כולנו באותם ימים... גרמה לו לרצות לנסות את כוחו גם ברכיבה על סוסים.

ספורט זה כפי שהוא מתקיים באנגליה הביא את הבחור לחשוב שיש בעיסוק הזה משהו אצילי. כלומר, בחור אנגלי. בלונדיני. עם חוטם ארוך ואדום. ברגע שישב על סוס מיד ייהפך לנסיך צ'רלס. אבל כאן נכנס המזרח התיכון לפעולה. זה לא רק השמש הקופחת. זה לא רק חוסר הנימוס וחוסר הסבלנות של הילידים. זה גם ואולי בעיקר, החינוך הרביזיוניסטי של "רמה". רמה פשוט שנאה אנגלים. אמנם את טוני קצת יותר מהרגיל,אבל עפ"י התנהגותה כלפי כל מי שדיבר אנגלית במבטא בריטי, היא פשוט התנהגה כמו לוחמת לח"י פרועה ואכזרית.

כל הרוגע ושלוות הנפש שאפיינו את רמה בחיי היום –יום נעלמו כלא היו כשטוני היה בסביבה. זכור לי אירוע אחד שקרה באמצע אחד הקיצים היתר חמים בהיסטוריה. באחת השבתות בטמפרטורה של 50 מעלות ללא צל. יצאנו אלישק'ה, שי, רן ואנוכי ל"רכיבת אבטיחים" באחת המקשאות הרבות שנפרשו על פני העמק.

רכיבת אבטיחים, למי שלא יודע, היא מבצע שדורש מיומנות מסוימת ברכיבה וגם מידה לא קטנה של אומץ.

בכל מיקשת אבטיחים הייתה סוכה ובה שומר חמוש בנבוט אימתני. הטקטיקה הייתה לגשת לפינה המרוחקת ביותר מהשומר. לרדת מהסוס. לאסוף שני אבטיחים בשלים וגדולים ולקפוץ בחזרה לאוכף בעוד השומר מזנק מסוכתו ומתחיל לרוץ בכוונה לתפוס את הגנבים.

מהירות השומר הייתה עניין של מזל. היו כאלה שעשו את המרחק במהירות כזאת שבקושי ניתן היה לבחור את האבטיח הטוב ביותר. והיו שהשתרכו בעצלתיים. בכל מקרה, מי שהיה נופל לידי השומר היה מוצא את עצמו חבוט וחבול כמו חתול שנתפס בחדר האוכל ע"י האקונום.

הפעם בשבת שבה החלטנו לקחת כמה אבטיחים לחידוש המלאי, נפלנו למזלנו על שומר עצל במיוחד. הדבר אפשר לנו לחזור לשטח הבטוח מצוידים בכמות נכבדה של אבטיחים.

"השטח הבטוח" הוא כמובן קבוצת העצים הנפלאה של "בורות בקר". שם בינות לעצי התאנה והאקליפטוס, בנווה מדבר של צל קריר ומים חיים, פרקנו את השלל והתכוננו לטקס האכילה. כאן נדרשת אתנחתא קצרה נוספת להסבר. אבטיח מסוג "מללי" (בלאדי) יש בו המון גרעינים! לכן אוכלים רק את החלק הנקי שהוא הלב. אוכל אבטיחים גזעי יודע להפיל את האבטיח מהגובה המתאים כך שבנגיעתו בקרקע הוא נבקע לסדק שמספיק בדיוק להכנסת היד ובתנועה אחת, כמו אינדיאני שזה עתה הרג את אויבו, לשלוף את הלב המדמם עסיס ולנעוץ את השיניים. אנחנו כולנו היינו כמובן מיומנים וגזעיים, שהרי התאמנו במשך שנים רבות. אבל איש מאתנו לא היה מוכן לכך שבעוד אנו נהנים מקרירות המקום וממתיקות האבטיח, ינשרו על ראשנו נערה ונער (שלא שמעו מימיהם על מגש הכסף) לבושים באפן חלקי בלבד. אם לא היינו שומעים את הבחור מקלל באנגלית היינו חושבים, בצדק לפי התפאורה, שאנחנו בגן עדן ואדם וחווה ירדו מעץ התפוח. התברר שלא . אלה היו רק טוני והדס שהייתה בזמן ההוא הרפתנית החביבה על טוני ובדרך כלל נחשבה על-ידי רבים מאיתנו לנערה יפה ומושכת . רבים מצעירי הקיבוץ בחרו לעבוד ברפת רק בשביל הסיכוי לראות את הגופייה של הדס נרטבת בזמן חליבת הפרות במכון החליבה.

בארוע שלהלן כפי שהצלחנו להבין, טוני רצה להוכיח שיש דברים שניתן לעשותם על צמרת העץ למרות שרוב בני האדם מעדיפים לעשותם במקומות נוחים יותר. אני לא יודע אם הניסוי הצליח אבל לאחר שניות מעטות של בלבול ורכיסת כפתורים,השניים הצטרפו אלינו לזלילת אבטיחים.

ונראו רגועים במידה כזאת שכאשר טוני ביקש לעשות סיבוב עם הדס על הסוסים ,לא ראינו בכך משהו שעלול להסב נזק . טוב אז טעינו. קורה לא?

רן, שהתנדב באותם ימים לצנחנים המשיך במסורת ההתנדבות והציע לטוני לקחת את סוסתו "רמה". כנראה מתוך כוונה שלאחר ש"רמה" תדאג להשמיד את האנגלי השנוא עליה, הוא עצמו יוכל ללוות את הדס שכאמור הייתה נערה יפה במיוחד, בהמשך טיולה.

אני מאפשר לרן ליהנות מהספק בעניין זה ונוטה להניח שהוא לא ידע על עברה המחתרתי של "רמה" ושנאתה לכל אנגלי באשר הוא, ולכן לא שיער מה עומד לקרות.

טוני ,בהתנהגות בריטית שחצנית , ניגש אל הסוסה ,כפי שנהוג כנראה במסלולי המרוצים ב'אסקוט' שבאנגליה. כלומר כמי שבאמת יודע מה לעשות ומתי. בהתעלמות גמורה מסימני האזהרה הברורים. אוזניים מוטות לאחור ,שיניים חשופות בגיחוך(שיני הסוסה כמובן)

ורגליים בוטשות באבק היבש. בנוסף לכל, טוני עשה את המעשה חסר האחריות מכל וניגש אל הסוסה מהצד הבועט.

מכיוון שפי היה מלא באבטיח ועיני נעוצות באותם חלקים של הדס שעדיין לא כוסו בחולצה, לא הספקתי להזהיר את טוני מפני הצפוי לו.

תוך חלקיק השניה הוא גילה זאת בעצמו. כאשר שתי רגליים אדומות ומבהיקות פגעו במרכז גופו הארוך. הצעקה שהוא השמיע נבלעה בצהלת הסיפוק של הסוסה. מזמן לא ראיתי סוסה שמחה כל-כך כפי שנראתה "רמה " באותו רגע. אפשר היה לחשוב שהיא לבדה גירשה את הבריטים מהארץ. מאז הפיצוץ במלון המלך דוד לא הייתה פעולת טרור כל-כך אפקטיבית .

טוני עצמו שעף למקום ממנו נשר רק זמן קצר קודם לכן. גנח את גניחותיו האחרונות

ותוך שהוא מאבד את הכרתו ביצע צניחה חוזרת בדיוק לאותה הנקודה ממנה התחיל הסיפור כולו.

עפ"י הצעתו של שי השארנו את הדס לבצע בו סוגים שונים של הנשמה והחלטנו לחזור ברכיבה מהירה לקיבוץ, כדי לשוב לזירת האירוע עם רכבי חילוץ מתאימים.

הדרך חזרה עברה עלינו בדהירה מתונה, מכוון ש"רמה” שהגיעה לסיפוקה באותה בעיטה התנהגה במתינות ובנועם שאפילו רן שהיה הפחות מנוסה מכולנו, הצליח להישאר באוכף עד החזרה לאורווה.

בסופו של אותו היום, וכמה שבועות לאחר מכן נראתה הדס חסרת מנוחה יותר מהרגיל.

אולי הבעיטה שטוני קיבל פגעה מעט נמוך יותר ממה שחשבנו בהתחלה.